בניה לא חוקית? תלוי מי בונה

4 בנובמבר 2012

מ. תושב הכפר קריות קרא לנו לבוא אחריו לקרקע שלו. שם, ליד הזיתים, שוכן המאחז "היובל". בסביבות שנת 2000 החלו לבנות את המאחז בראש הגבעה, באופן לא חוקי, ומאז הוא שם.  בשטח, מאחורי שער נעול ובין עצי זית, עומד שלד בטון של מבנה שבנייתו לא הסתיימה. המארח שלנו סיפר שלפני מספר שנים הוא החל לבנות, בשטחו הפרטי, בית בשביל בנו. הוא ביקש וקיבל אישור מהרשות המקומית, אך מאחר ואתרע מזלו והקרקע נמצאת באזור C, הוא לא קיבל את אישור הבנייה הדרוש מצה"ל.

הבנייה שהוגדרה כבלתי חוקית הופסקה במהרה, ועדיין ניתן לראות בשטח פסולת מחלקי הבניין אותם הצבא הרס, וכן כמה עצי זית ואגוז שנפגעו.שרידי הבית של מ. לאחר אכיפת החוק

באותם ימים, בראש הגבעה ופחות ממאה מטרים משם, הלכו ונבנו בתיו של מאחז היובל, שלא רק שנבנו באופן בלתי חוקי וללא אישורי בנייה, אלא גם חלקם ממוקמים על קרקע בבעלות פרטית פלסטינית.

את החוק, קובעת ממשלת ישראל באמצעות המפקד הצבאי, והוא החליט שבאזור של הקרקע של מ. אסור לפלסטינים לבנות. מ. תושב המקום שנולד בו, לא יכול להשפיע על החקיקה כי הוא פלסטיני והשלטון הוא שלטון צבאי. והחוק אומר, אסור לבנות. אותו חוק אומר גם למתנחלים שאסור לבנות, אבל אין אכיפה. המאחז הלך ונבנה, למרות אי החוקיות, וצווי ההריסה שהוצאו למבנים נשארו על הנייר. כשהבתים עוד היו בבנייה, עתרנו לבג"צ. המתנחלים, שידעו על צווי ההריסה, האיצו את הבנייה ונכנסו לגור בבתים הלא חוקיים כדי לסבך עוד יותר את הפינוי. וזה עבד. המדינה על כוונה להכשיר את הבתים בדיעבד, הכריזה על הקרקע כאדמת מדינה ולמרות שהסתבר שחלק מהקרקע פרטי בעליל, המתנחלים ממשיכים לגור שם.

בתי המאחז "היובל" ליד בתי הכפר קריות


התמוטטות בחפירות בעיר דוד

26 בדצמבר 2011

26.12.11,  חנוכה תשע"ב

העירייה סגרה היום את המסגד בסילוואן. לא בגלל הצעת חוק המסגדים חלילה, וגם לא מסיבות פוליטיות. התמוטטות אדירה שארעה היום בקיר החפירה הארכיאולוגית התת קרקעית הצמודה למסגד הביאה את העירייה להכריז על המקום כמסוכן. להערכת נציגי העירייה המסגד יאלץ להישאר סגור במשך כשבוע, ובינתיים גן הילדים שמופעל במתחם יהיה סגור. אמנם לא כל כך נעים לראות גן סגור, אבל מדובר בחיי אדם, ועדיף למנוע סכנה.

 בסמוך למסגד ביצעה רשות העתיקות בשנים האחרונות חפירות ארכיאולוגיות אדירות בהיקפן ובמקום נפתחה מערכת של מנהרות תת קרקעיות שעוברות מתחת לכבישים ולבתי הכפר. מאות מבקרים מסיירים באתר "עיר דוד" בסילוואן מדי יום, והם עוברים במנהרות מתחת לבתים של כפר שוקק חיים מעל לראשם.

אין זו הפעם הראשונה שמתרחשת התמוטטות בסילוואן בחפירות של רשות העתיקות. במארס 2010 נפער בור מעל חלק אחר של אותה מנהרה והעירייה פתחה תיק מבנים מסוכנים. בסביבות מאי 2009 ארעה התמוטטות של הרחבה ליד בית ספר בסילוואן, שמתחתיה מקיימת רשות העתיקות חפירה רחבת היקף וגם במקרה הזה פתחה העירייה תיק מבנים מסוכנים. בחורף 2009  התמוטטו המדרגות במעלה סילוואן שמתחתן התקיימה חפירה.
אבל עיריית ירושלים מתעוררת רק בדיעבד. אף אחת מהחפירות הללו לא קיבלה היתר בנייה מהעירייה, כי העירייה טוענת שלפי החוק אין צורך בהיתר בנייה עבור חפירות ארכיאולוגיות. המשמעות היא שאין באמת פיקוח של העירייה על החפירות. בדרך כלל מי שדואג לחפירות הללו בסופו של דבר הם רשות העתיקות שמבצעת את החפירה, רשות הטבע והגנים שאחראית על האתר והגן הלאומי בעיר דוד, ועמותת אלע"ד שיוזמת ומממנת את רוב החפירות הארכיאולוגיות בסילוואן.

בנס לא קרה אסון היום בעיר דוד. כשהגעתי למקום ראיתי קבוצה של ילדים וקבוצה של מבוגרים בחופשת חנוכה בסיור באתר "עיר דוד" בסמוך לכניסה למנהרה. בדרך כלל המסלול עובר בתוך המנהרה ואם חלילה הם היו במנהרה ברגע ההתמוטטות – זה היה נגמר באסון. גם בלי קשר לשאלה הפוליטית האם המקום הזה הוא "סילוואן" או "עיר דוד" או גם וגם ומה יהיה עתידו – רשויות המדינה חייבות למנוע סכנה, ולשמור על הבטיחות של אלפי המבקרים ב"עיר דוד" ושל אלפי התושבים שמתגוררים בסילוואן.


קבוצת מטיילים לא רחוק מהכניסה למנהרה שבה ארעה ההתמוטטות


אכיפת חוק בשטחים

7 בדצמבר 2011

א' מהכפר חוסאן שבאזור בית לחם תמיד מחייך. אמנם קשה למצוא פרנסה, הצבא מבצע הרבה מעצרים בכפר בגלל זריקות אבנים, חלקים נרחבים של אדמות הכפר נלקחו לטובת ההתנחלויות – אבל בחוסאן יש אופטימיים. מחפשים בכל דרך להמשיך את החיים, להמציא פרנסה, ומסרבים להיות אוייבים ליהודים הרבים שבאים יום יום אל הכפר לתקן את המכוניות במוסכים או לקניות.

השבוע בפעם הראשונה ראיתי אותו חיוור ועצוב. אמרתי לו: תמיד אתה מחייך, מה קרה? הוא חייך חיוך עצוב ואמר קשה לי היום לחייך. לפני כמה ימים הגיע אליו פקח המינהל האזרחי שתפקידו לחפש בנייה בלתי חוקית באזור בית לחם, להוציא צווי הריסה ולוודא שיש חוק וסדר באזורים שבשליטת צה"ל.  הפקח התקבל בסבר פנים יפות, א' נתן לו קפה, ישב איתו והראה לו את המוסך החדש שבנה כדי להתפרנס בהשקעה משותפת של כל בני המשפחה – כדי שתהיה לנו פרנסה, חמש משפחות מתפרנסות מהמוסך הזה. הפקח צילם ותיעד, שתה את הקפה והלך. בלי להזהיר שמדובר בבניה לא חוקית, בלי להשאיר צו הריסה ובלי כל הודעה.

המוסך  של א' השבוע

בלילה, העירו את א' השכנים: המוסך! בולדוזרים הורסים אותו! א' קם בריצה והגיע למקום. הוא התחנן בפני החיילים: לפחות תתנו לי להוציא את הציוד – יש כאן ציוד בעשרות אלפי שקלים, למה לרמוס גם את הציוד. אבל אין עם מי לדבר. הבולדוזר הורס את המוסך, ומועך את חלקי החילוף שא' אסף בעמל רב. הפקח, שרק אתמול שתה אצלו קפה, השגיח על המתרחש מוודא שהחיילים יודעים בדיוק את מה צריך להרוס. ואחרי שכבר הרסו את הכל, סתם כדי להרגיז, החליטו גם להחרים קצת ציוד ומכשירים ששימשו את א' לעבודות מזדמנות. מדובר במכשירים ב-100,000 ש"ח. עכשיו, יש להם דרך לסחוט את א' – רוצה את הציוד שלך בחזרה? יופי, תשלם קנסות, על הבנייה הלא חוקית שלך, על הוצאות ההריסה (אתם יודעים כמה עולה לצה"ל להפעיל בולדוזרים ומשאיות באמצע הלילה?) ותוסיף גם דמי שמירה על הציוד ששמרנו לך אותו כאן אצלנו.

אז א' לא חייך. החוק אומר שכאשר יש בנייה לא חוקית, צריך להוציא צו הריסה ולאפשר לבעלים לתקן את מעשיו, אולי להרוס בעצמו או לנסות לקבל היתר בנייה. אבל במקרה הזה, אפילו לא טרחו להודיע או להגיד, סתם באו והרסו. בהמשך, הגיעו למבנה נוסף ששימש משתלה והרסו גם אותו – והחרימו קונטיינר של קיוסק עם כל הסחורה שבתוכו – עירבון לסחיטה…

במגרון בנו מתנחלים חמישים בתים, באופן לא חוקי ובלי אישורים. לא זו בלבד – הם בנו את הבתים על אדמות לא להם, על קרקע שרשומה בטאבו ושייכת לפלסטינים מהכפרים הסמוכים. גם למגרון הגיעו פקחים. אני לא יודעת אם הם שתו קפה, אבל הם הוציאו צווי הריסה. ואפילו נערך שימוע לתושבים במגרון לפני ההריסה, נתנו להם הזדמנות לנסות לקבל היתר. אבל לא ניתן לתת היתר בנייה על קרקע גזולה.

בניה לא חוקית במאחז מגרון, על קרקע פרטית של פלסטינים

המאחז מגרון קיים כבר קרוב ל-10 שנים, והמדינה נמנעת מלהרוס אותו. בית המשפט העליון פסק, אחרי 5 שנים שבהם ניתנה למדינה הזדמנות לאכוף את החוק, שהמאחז יפונה עד סוף חודש מארס 2012. המתנחלים מפעילים לחצים אדירים על הממשלה למנוע את ההריסה, ומנסים להצדיק את גזל הקרקע בכל מיני תירוצים לא רלבנטיים. שר בממשלת ישראל הודיע שהוא יעזוב את הקואליציה במידה שיקיימו את הוראות בית המשפט.

א' בנה את המוסך שלו על האדמה שבבעלותו. לא פלש לאדמות של אחרים, ואפילו לא לאדמות שמוגדרות ע"י השלטון הצבאי כ"אדמות מדינה". הוא בנה לעצמו מוסך, על אדמתו, כדי להתפרנס. אך מה לעשות, והשטח שעליו הוא בנה את המוסך הוגדר בהסכם הביניים מ-1995 כשטח בשליטה ישראלית, רק השטח שכבר היה בנוי בכפר חוסאן הוגדר כשטח בשליטה של הרשות הפלסטינית, כך שמאז 1995 הכפר לא יכול להתפתח בלי חסדי השלטון הישראלי שלא נותן היתרי בנייה.

מהו האינטרס הישראלי שעליו שומר הפקח ששותה קפה? מה יקרה לעתיד ישראל אם פלסטינים מנסים להתפרנס ולחיות על אדמתם בכפר חוסאן? לעומת זאת, במגרון, מדובר בהתנחלות שפוגעת באופן ישיר באינטרס הישראלי – זאת התנחלות חדשה, שנועדה ליצור עובדות בשטח שיימנעו את הסיכוי לשלום ולפתרון של שתי מדינות לשני עמים, זאת התנחלות שגוזלת אדמות של פלסטינים שמציגה את ישראל כמדינה אכזרית וגזלנית. הציבור הישראלי הוא בן ערובה בידי המתנחלים שקובעים על דעת עצמם מה תהיה מדיניות ישראל בשטחים בניגוד למה שקובעת המדינה באופן דמוקרטי – בניגוד לחוקים ובניגוד להחלטות הממשלה. האינטרס הישראלי הוא להבטיח שאת הויכוח הפוליטי אם להתנחל או לא להתנחל נפתור בדרכים דמוקרטיות, בהחלטות ממשלה ובמדיניות מוצהרת. בינתיים, הממשלה נכנעת למתנחלים, לא אוכפת את החוק, ואנחנו נגררים עמוק יותר ויותר למדיניות מסוכנת שעלולה להיות הרסנית.

המוסך ההרוס של א' בכפר חוסאן


אינתיפאדת המתנחלים

4 בנובמבר 2011

השבוע עברנו ליד "המאחז" רמת מגרון – שניים-שלושה צריפים ארעיים שמאוכלסים על ידי בני נוער בסמוך למאחז מגרון. הצבא שוב הרס להם את הצריפים (שאותם הם מתעקשים לבנות מחדש שוב ושוב), וזה מה שראינו:

רכב פלסטיני שחטף אבן של מתנחלים בשמשה הקדמית

למרבה הבושה והזוועה, מתנחלים שזורקים אבנים ופוגעים בפלסטינים הפכו לדבר שבשגרה בשטחים, ולא נראה שהמשטרה באמת מנסה להלחם בכך. איך זה קורה? הנה דוגמא:

לפני כמה חודשים הייתי בבית המשפט המחוזי בירושלים באיזשהו דיון שקשור במזרח ירושלים. כל מי שנכנס לבית המשפט המחוזי בירושלים או לבית משפט השלום בירושלים באיזשהו יום בשנה האחרונה, יכול להיות בטוח שבאחד מאולמות הדיונים מתקיים דיון של מישהו מתושבי סילוואן – הארכת מעצר, ערעור על תנאי שחרור או דיון בהאשמות שונות. המשטרה מבצעת בסילוואן מעצרים בהיקפים סיטונאיים של ילדים ומבוגרים מסילוואן, על פי רוב בחשד לזריקת אבנים. ניצלתי את ההזדמנות בבית המשפט ונכנסתי לאחד הדיונים כדי לראות כיצד הצדק נעשה. 

הנאשם, גבר בשנות ה-40 לחייו, אב לילדים קטנים, תושב שכונת הבוסתאן בסילוואן, יושב כבר למעלה מחודש במעצר בחשד לכך שהוא הסית ילדים לזרוק אבנים. לפי משטרת ישראל, הסתה לזריקת אבנים היא עבירה חמורה מאוד, שיש בה סכנה רבה ("חזקת מסוכנוּת") ולכן חייבים לשמור את החשוד במעצר. בדיון בבית המשפט, השופט נתבקש להחליט אם לשחרר את החשוד למעצר בית לאחר ששירות המבחן קבע שניתן לשחרר אותו למעצר בית.

הסיפור של מבוגר שלכאורה מסית ילדים לזרוק אבנים הזכיר לי מקרה שקרה לי בחברון לפני שנים אחדות. הדרכתי סיור בחברון לקבוצה של ישראלים מפורום המשפחות השכולות, וכשעמדנו ליד ההתנחלות בתל רומיידה יצאה אחת המתנחלות, אישתו של פעיל הימין הקיצוני ברוך מרזל, וקראה לחיילים: "תגרשו אותם. אסור להם להיות פה. אם אתם לא תסלקו אותם, אתם רוצים שהילדים יסלקו אותם?" ומיד קראה: "ילדים, ילדים, בואו". מיד הגיעו איזה עשרה ילדים והתחילו לרגום אותנו באבנים.

קראנו למשטרה, וכשהגיעו השוטרים הורתה גברת מרזל: "ילדים, לא לזרוק אבנים עכשיו" והאבנים נפסקו. המשטרה אמרה לנו לעזוב את המקום (החייל אמר: "ככה לא יזרקו עליכם אבנים"), ונאלצנו ללכת משם כשמדי פעם נזרקה לעבר הקבוצה שלנו אבן.

הגשתי תלונה במשטרה, כתבתי את כל הפרטים שזכורים לי ונתתי שמות של עדים נוספים. מדובר לכאורה בעבירה חמורה מאוד, זריקת אבנים זה דבר מאוד מסוכן, שבוודאי תחייב את אחזקתה של הגברת מרזל במעצר עד תום ההליכים. אבל, למרבה ההפתעה, גברת מרזל אפילו לא זומנה לחקירה. כעבור כמה חודשים הודיעה לי המשטרה שהתיק נסגר. ערערתי על סגירת התיק, אבל הערעור נדחה: "מיידי האבנים היו ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית, שזהותם כלל אינה ידועה. בנסיבות אלו, לא ניתן להעמידם לדין" כתבו לי בפרקליטות. ובאשר לחלקה של הגברת מרזל "שוטר שהגיע למקום הארוע כלל לא הבחין בה". העדים הנוספים לא זומנו לתת עדות וגם לא הגברת מרזל.

כך נוהגת משטרת ישראל בעבירה חמורה של הסתה לזריקת אבנים כשמדובר ביהודים: הילדים – קטנים מדי, מתחת לאחריות פלילית אז אפילו לא מחפשים אותם (אם זהותם אינה ידועה, איך הם יודעים שהם קטנים מדי?), והמבוגרת שמארגנת אותם לזרוק אבנים אפילו לא מזומנת לחקירה.

בבית המשפט המחוזי, חיכיתי עם כולם להכרעה בתיק של תושב סילוואן. השופט נכנס וקרא את ההחלטה. פיסקאות ארוכות הוא כתב על כך שמדובר בעבירות חמורות מאוד, ושיש סכנה גדולה שאם ישוחרר החשוד מהמעצר הוא עלול לשוב ולהסית ילדים לזרוק אבנים. אמנם נכון, כתב השופט, מדובר באב לילדים קטנים, ואמנם שירות המבחן אומר שניתן לשחררו למעצר בית, אך בכל זאת, הוא מחליט שלא לשחררו כי ההצעה לשחרר לבית אביו בג'בל מוכבר לא מספיק טובה, ולא ניתן לסמוך על האב שישמור עליו מלשוב לזירת הפשע.

משטרת ישראל חושבת בוודאי שהיא רושמת לעצמה עוד נצחון על המאבק הפלסטיני בסילוואן. היא הצליחה להרחיק מסילוואן עוד אדם מסוכן ש"באשמתו" זורקים אבנים. כדאי אולי לציין שמאז שנעצר החשוד לא נפסקו זריקות האבנים. לעומת זאת בחברון, אותה משטרה עצמה לא מנסה אפילו לאכוף את החוק ולעצור את הסכנה. זריקת אבנים על פלסטינים היא דבר שבשגרה בחברון, אך מעולם לא שמענו על מעצרים של ילדים או אפילו על זימון לחקירות.

היום ברור היטב שעבור משטרת ישראל זריקת אבנים היא מסוכנת מאוד – בתנאי שמדובר בערבים שזורקים אבנים על יהודים. האבנים שהיהודים זורקים פשוט לא מסוכנות.


אינתיפאדת הילדים בירושלים

10 באפריל 2011

המצב במזרח ירושלים הולך ומתדרדר בחודשים האחרונים. המתח גובר, פעולות ההתנחלות מתגברות ולמולן פעילויות מחאה של פלסטינים. בזמן שבועדה המחוזית ידונו השבוע באישור תכניות נוספות במזרח ירושלים, בשכונות עצמן מתפתחת לה סוג של אינתיפאדה שקטה שצריכה להדאיג את כולנו.

הלחץ על תושבי מזרח ירושלים גבר מאוד בשנים האחרונות. גדר ההפרדה, שמפרידה את מזרח ירושלים מהגדה המערבית הושלמה ולוחצת את התושבים מבחוץ; משרד הפנים עורך מאמץ מרוכז לשלילת תעודות זהות לתושבים שלא עומדים בקריטריונים ורבים מהם חיים בפחד מגירוש; הפיתוח התיירותי המואץ סביב העיר העתיקה וההתנחלות ההולכת וגדלה בלב שכונות פלסטיניות מאיימים לשנות את אופי השכונות ואת מרקם החיים בהן ומוסיפים מוקדי חיכוך ומחלוקת חדשים ומתח ולחץ על התושבים הפלסטינים.

האוכלוסיה הפלסטינית בירושלים מופלית לרעה בכל תחומי החיים כבר 40 שנה, התשתיות, השירותים החברתיים, התכנון, הריסות הבתים, החינוך ועוד שונים בתכלית מבשכונות היהודיות. הפלסטינים במזרח ירושלים אינם אזרחים ואין להם זכות הצבעה לכנסת. הם תושבים עם זכות הצבעה לעירייה בלבד. לא לחינם אמר טדי קולק, שהיה ראש העיר עשרות שנים:

"מי שחושב שלערבים כל כך טוב כאן הוא אינו אלא טועה… תיקחו את בית צפאפא לדוגמה. חלק של הקרקע שלהם לקחו בשביל קטמון, חלק של הקרקע שלהם לקחו בשביל 'איתרי', חלק של הקרקע שלהם לקחו בשביל גילה, חלק של הקרקע שלהם לקחו בשביל הכביש שחוצה את זה, ובשביל פת … אני יכול לתת לכם סיפור כזה על כל כפר וכפר". (דברי קולק בעירייה ב-27/12/87, מצוטט בדו"ח בצלם, מדיניות של אפליה, מאי 1995, עמ' 51).

המתח והלחץ הגוברים במזרח ירושלים מביאים לצורות שונות של התנגדות ומחאה. בשייח ג'ראח התארגנה קבוצה של יהודים וערבים שמקיימים הפגנות בכל יום שישי, הפגנות שנשמעות היטב בכל העולם. פעילי שייח ג'ראח מגיעים כמעט לכל מקום במזרח ירושלים ומשתתפים במחאה ובתיעוד של הנעשה במוקדי החיכוך. התגובה האלימה של המשטרה כלפי המפגינים, המעצרים והאלימות שנקטו השוטרים רק חיזקו את המפגינים והגבירו את התהודה הציבורית של ההפגנות.

בשכונת הבוסתאן בסילוואן, אותה מתכוונת עיריית ירושלים להרוס לטובת פארק תנכ"י, הקימו אוהל מחאה וארגנו פעילויות והפגנות שמושכות את תשומת הלב של התקשורת והדיפלומטים. בשכונת בטן אלהווא, שבליבה שוכנת ההתנחלות הלא חוקית "בית יהונתן" (שהעירייה מסרבת לפנות למרות הוראות מפורשות של בית המשפט), מתקיימים עימותים יומיומיים הכוללים זריקות אבנים מצד ילדים פלסטינים כלפי המשטרה והמתנחלים, וירי גז מדמיע ורימוני הלם לעבר בתי התושבים מצד המשטרה.

בשכונת וואדי חילווה הוקם מרכז מידע שמארח קבוצות מבקרים ועיתונאים ומספר את סיפור החיים בצל ההתנחלות. המרכז מפעיל אתר אינטרנט מצויין עם דיווחים יומיומיים על המצב בשכונה ובמזרח ירושלים.

בספטמבר 2010 נהרג סאמר סרחאן תושב הבוסתאן מירי מאבטח של המתנחלים. נסיבות הירי מעלות חשדות רבים לגבי הפעילות של המאבטחים הפרטיים של המתנחלים, אך המשטרה מיהרה לאמץ את גירסת המתנחלים לפיה הירי היה ירי באוויר בעקבות זריקת אבנים, שבמקרה פגע בסרחאן. המוות של סאמר סרחאן היווה נקודת מפנה בעוצמת האלימות בסילוואן. בעקבותיו ההפגנות בימי שישי הפכו המוניות יותר, המשטרה הגבירה את האמצעים האלימים, את כמויות הגז המדמיע שנורה לתוך הבתים ישירות, את כמויות המעצרים והחקירות ואת השימוש באש חיה. הילדים הגבירו יותר ויותר את כמויות האבנים שנזרקות.

באחת מההפגנות של יום שישי, נזרקו אבנים על מכונית מתנחלים, ולעיני המצלמות דרס הנהג המתנחל את הילדים זורקי האבנים. מאוחר יותר הסתבר שהמתנחל הדורס היה מנהיג ההתנחלות בסילוואן, דוד בארי. התמונות של המתנחל הדורס הגדילו את הכעס, בשני הצדדים, והמתח והאלימות המשיכו לעלות.

בשבועות האחרונים בסילוואן מתרחשת אינתיפאדת ילדים, כל יום אבנים, לעתים בקבוקי תבערה, וכל יום ירי גז, רימוני הלם, כדורי גומי ואש חיה. מאות ילדים, חלקם מתחת גיל 12, נעצרו ונלקחו לחקירות, חלקם נשלחו למעצרי בית ממושכים ואחרים  זכו להפחדות.

המשטרה מרגישה שהיא מאבדת את השליטה שלה בסילוואן, והיא מנסה לדכא את כל צורות המחאה. בחודשים האחרונים כמעט כל מנהיגי החברה האזרחית בסילוואן נעצרו ונחקרו, נגד חלקם הוגשו כל מיני כתבי אישום. כך למשל מצא עצמו השייח מוסא, בן ה-60, במעצר ממושך מואשם בהשלכת אבן. זוהיר רג'בי נעצר בחשד לתקיפת שוטר, בניו של פח'רי אבו דיאב נעצרו אף הם וכך עוד רבים מהפעילים. עדנאן ע'יית', ממנהיגי המחאה בבוסתאן, גורש מירושלים ללא משפט על פי חוקי הגנה לשעת חירום. ג'וואד סיאם, ממובילי מרכז המידע בואדי חילווה, נרדף על ידי המשטרה במעצרים חוזרים ונשנים. פתאום, באותו זמן, הופכים כל אותם אנשים לפושעים מסוכנים שהמשטרה נדרשת לטפל בהם. הדבר נראה כנסיון מתוזמר של המשטרה לשבור את המחאות בסילוואן, או כפי שצוטט גורם בטחוני במעריב 22/2/11 "אם לא יגורשו סיאם וחבריו מהאזור, הדבר יביא להקצנה בפעילות נגד ישראל".

במזרח ירושלים מתקיים משטר. המשטר הזה אינו דמוקרטיה, ואינו עולה בקנה אחד עם עקרונות של מוסר ושיוויון. מדינת ישראל ממשיכה ליצור עובדות בשטח, הן על ידי בנייה ותכנון והן על ידי לחץ על התושבים. עובדות אלה עלולות להפוך את המצב לבלתי הפיך וללהבות בירושלים לעלות. אלה שירושלים יקרה להם חייבים להצטרף למאבק נגד משטר הדיכוי במזרח העיר ולמען שוויון וחירות אמיתיים בעיר.


פאנצ'רים בשייח ג'ראח

14 במרץ 2011

בלילה שבין ה-10 וה-11/3/11 פונצ'רו 21 מכוניות של פלסטינים בשכונת אום הארון בשייח ג'ראח.
סה"כ נוקבו כ-58 גלגלים. מכוניות עם סטיקרים של מתנחלים נותרו ללא פגע.

http://www.justjlm.org/1054


המשטרה מסרבת ללמוד

21 בספטמבר 2010

מפקדת מג"ב ירושלים ארגנה אתמול ארוע יפה, מכובד ומהנה לקצינים הבכירים של חטיבת ירושלים. מפקד משמר הגבול בירושלים התחלף והקצינים הבכירים זכו להוקרה בארוע שהחל בארוחה טובה של קייטרינג מיוחד שעובד עם המשטרה. לאחר מכן התכנסו כל האורחים באוהל ארועים גדול שבו ערכו את הטקס, נאמו נאומים צחקו ומחאו כפיים. לסיום הופיעו השחקן ג'קי לוי והמוסיקאי והזמראריאל הורביץבמופע מצחיק ומהנה. אך כבר עכשיו ניתן לקבוע כי תחילת דרכו של המפקד החדש של מג"ב בירושלים התחילה ברגל שמאל.

נדמה שמארגני הארוע חשבו על הכל חוץ מדבר אחד: המיקום. מכל אולמי הארועים שבירושלים נבחרה דווקא חצר ההתנחלות "עיר דוד" בלב הכפר הפלסטיני ואדי חילווה שבסילוואן במזרח ירושלים. בשעת כניסת האורחים נסגר הרחוב הראשי לתנועת כלי רכב, כנראה מסיבות בטחוניות. תושבי סילוואן, הרגילים לכך שבכל שני וחמישי חוסמים את הכביש לכבוד איזשהו ארוע אחר שמתקיים בהתנחלות שבכפרם, לא ידעו כי הפעם הסיבה למסיבה היא המשטרה עצמה שהחליטה לחגוג את חגה דווקא אצל המתנחלים.

האמון של תושבי מזרח ירושלים במשטרה ובמערכת המשפט בישראל מעולם לא היה מלא. מעמדם כתושבי קבע שאינם אזרחים שווי זכויות, מהווה נקודת מוצא ליחס מפלה גם מצד רשויות האכיפה. נוסיף לכך את ההקשר של הסכסוך, האלימות שכרוכה בו והכיבוש של אחיהם הפלסטינים בגדה המערבית (להם אין אפילו מעמד של תושב) ונבין כי קשה לצפות שתושבי מזרח ירושלים יוכלו לחוש בטוחים ומאמינים כי לפחות פורמלית ומבחינת החוק זכויותיהן נשמרות. לאחרונה פירסמה האגודה לזכויות האזרח דו"ח חשוב ומקיף על כך.

קיום ארוע של חילופי מפקדים דווקא באחד המקומות הכי שנויים במחלוקת בירושלים, בחצר ההתנחלות בלב הכפר הפלסטיני הוא מסר חמור מאוד לתושבים. דווקא לפני חודש התקיים באותו מקום סיור של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ומפקד משטרת ירושלים בהשתתפות ראשי המתנחלים שזכה לביקורת קשה. אני תוהה מה חשבו המארגנים כשבחרו דווקא בסילוואן. האם ביקשו למסור מסר לתושבים, שיידעו את מי המשטרה משרתת? אולי ביקשו למסור מסר למפקדים הבכירים? או יכול להיות, שפשוט לא חשבו על זה. וזה הכי גרוע. העובדה שמפקדי מג"ב יכולים להעלות על דעתם לערוך את המסיבה שלהם דווקא שם, מראה כי הם אפילו לא מודעים לכך שתפקידם כשוטרים הוא לא לשרת את האינטרסים של המתנחלים במקום, אלא לשמור על זכויותיהם של כל התושבים בסילוואן, גם הזכויות של הפלסטינים לחיים נורמליים עם מערכת חוק הוגנת.

המפקד החדש יכול אולי ליהנות מהספק ולטעון שהארוע הזה אורגן על ידי קודמיו, אך אם לא יפעל לשנות מהשורש את יחס המשטרה לתושבים הפלסטינים ולמתנחלים, הוא יאבד את מעט האמון שעוד אולי ניתן לתת בו.


הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.